קצת על הקורס
החברה מזדקנת.המבנים החברתיים משתנים במהירות ויחד איתם משתנות תפיסות עולם וגישות עיצוביות. הכרת האתגרים, השאיפות, והצרכים של בני הגיל השלישי יכולה לתרום באופן דרמטי לאיכות חייהם.
הקורס "עיצוב לגיל השלישי" שמתקיים יחד עם הסבים והסבתות של הסטודנטים, עוסק בתהליכי הזדקנות ובהשלכותיהם על מחקר ופרקטיקה בתחומי העיצוב. במהלך הקורס מפתחות.ים הסטודנטיות.ם שיטות מחקר אלטרנטיביות, ונחשפות.ים להיבטים פיזיים, רגשיים, חברתיים ותרבותיים בתהליך ההזדקנות. הסטודנטיות.ים חוות.ים את הסביבה דרך עיניהן.ם של הסבתות והסבים ולומדות.ים על שאיפותיהן.ם, צרכיהן.ם ובחירותיהן.ם.
שיתוף הפעולה הבין דורי שמתהווה במהלך הקורס מהווה תהליך עבודה ייחודי ומרגש אשר השלכותיו מהדהדות שנים רבות לאחר מכן.
נדב קופרמן ורננה קליין
הכנת אוכל כחוויה משותפת
חיים ורחל זוהר עלו מכורדיסטן וכיום מתגוררים בירושלים כאשר חייהם סובבים סביב המשפחה והבית תוך עשייה ועבודת כפיים.
כחלק מהמסורת הכורדית המושרשת בביתם נוהגת סבתא להכין מגוון מאכלים עדתיים, אחד הבולטים שבהם הוא היפרח- עלי גפן ממולאים הדורשים מיומנות וסבלנות רבה בהכנתם.
שמנו לעצמינו למטרה בפרוייקט להקל על תהליך ההכנה, להפוך אותו למהנה יותר ולשתף בו גם את סבא, שבדרך כלל יושב ליד השולחן בחוסר מעש בעת הכנת האוכל.
עיצוב הכלים נעשה מתוך חשיבה על כלל הפרטים הנחוצים להכנת עלי הגפן, ומשלבים בתוכם השראה ואלמטים מהתרבות הכורדית וממשחקי הקופסא שסבא וסבתא חולקים יחד כבילוי משותף.
אביגיל בן חמו, מיטל סילבר ועדן ישראלי
Savoir-faire
אשר עובד בחומרים קשים- אבן, עץ ונחושת, ותמר עובדת בחומרים רכים- בדים ותפירה.
בעבודות של שניהם התוצר הוא יפהפה, אבל מה שמעניין אותם באמת זה התהליך והעשייה.
רצינו להתנסות בחומרים ולראות מה הם מאפשרים לנו ולאן הם לוקחים אותנו. מתוך התהליך בחרנו ליצור מפגשים בין החומרים הרכים לקשים, לראות את המתחים ביניהם ואת נקודות ההישענות. התמקדנו בחיבורים בין החומרים השונים, שהם כולם קרים, ללא דבק.
בגלל האהבה הגדולה של כל המשפחה לקופסאות, בנינו סדרה של מכלים שלאו דווקא פונקציונליים, אלא מביאים לידי ביטוי את החיבור בין החומרים ואת תהליך העבודה עצמו לתוצר אסתטי ויפה.
דניאל דאודי, טל עטיה ואמיר יהב
מערכת הצללה אורבנית
פיתחנו מערכת הצללה שתהיה פרקטית ומעניינת ויזואלית. נסיבות אילצו אותנו להעביר את הפרויקט מהעץ למרחב אחר ובחרנו להעביר למרחב עירוני.
במרחב יצרנו מערכת הצללה שנותנת את המופע הויזואלי המעניין, ואת תחושת הגינה של סבתא בחג מלאת חיות טבעית ומשפחתית, ולהעתיק את התחושה הזו למרחב העירוני בנחלאות.
בחרנו בבסיס הצורה עלי פקאן, עליהם הלבשנו תבניות סריגה של כיפות, את החתך הכללי עשינו אמורפי לשדר יותר טבעיות. הבחירה בלבן הייתה ליצור מראה נעים ושליו חזותית ומקושר לתחושת החג.
דקל איזקסון, קרן גרינברג וטל ארבל
הגפילטע של סבתא נחמה
בפרויקט בחרנו לעסוק במאכל המסורתי העתיק- גפילטע פיש.
בעבר, הגפילטע פיש נחשב למאכל חגיגי המייחד שבתות וחגים בקרב יהודי אירופה.
היום, הגפילטע אמנם שינה את מקומו על השולחן, אך עדיין שמור לו מקום כבוד כמעט בכל בית אשכנזי.
במקרים רבים המתכון לא נשאר בדיוק כשהיה. קיבוץ הגלויות בישראל אפשר ערבוב מתכונים וטעמים תוך שמירה על הבסיס המסורתי המוכר. החלטנו להביא לקדמת הבמה את הגפילטע פיש, דרך סט כלי אכילה חגיגיים המספרים סיפור של דג אחד ושלושה דורות.
זיו בר לב, נועם גולני וישי סקליר
חיבור בין דורות
הפרויקט עסק בחשיבות המשפחה, במפגש בין הדורות, עבר הווה ועתיד.
מרגע הראשון שפגשנו את אתי ושייקה, ניכר היה לראות את חשיבות המשפחה בחייהם.
מסבתא ממי ז"ל (מרים) שהייתה גרה בביתם ואיחדה את כלל המשפחה, ועד להיום, חשיבות המשפחה והמפגשים שמאחדים את כולם הם משוש חייהם, שלוות נפשם.
בחרנו להתעסק בפרויקט בהנגשת הבוסטן שננטע לזכר סבתא ממי – העבר.
ולקיים בוא מרחב ישיבה שמזמין את דור ההווה והעתיד להתחבר ולהדק את הקשרים המשפחתיים שלפעמים עם הזמן מתרחקים וחסרים לאנשים שבזכותם אנו חיים ונושמים.
היה חשוב לנו להתערב בטבע אך לא להשתלט עליו, להשתלב בתוכו ולתת לעבר - לאבנים שהיו שם לפנינו לעצב ולקיים מקום לשיח וקרבה של ההווה והעתיד.
תסנים גית ושימאא ברקאן
אוכל רקום משקף תרבות
אוכל מיועד לטקס חינה, שמשלב בין הרקמה הפלסטינית לאוכל הבסיסי אצלנו.
טקס חינה הוא אירוע חשוב לכלה, כי הוא לפני החתונה ביומיים או יותר, עושים בו דברים מעניינים ומביאים בגדים רקומים ומתחילים לשים על הידיים חינה, רוקדים ועושים כיף.
כדי להדגיש ששניהם לוקחים חלק חשוב בתרבות, הפרויקט הזה עסק בחיבור בין רקמה ולחם מוכן בבית על ידי נשים מבוגרות.
בחרנו לשלב ביניהם כי לכל טקס חשוב יש את האוכל המיועד לו, לכך יצרנו סוג חדש של אוכל ללוות את הטקס הזה.
שיר צוקרון, נועה כהן, מאי פלסקוב
הערכים של סבתא חנה
בפרויקט שלנו, כל אחת העלתה התרשמויות מסבתא חנה ומהן התחלנו לחשוב על אובייקטים. ערכנו מחקר חומרי במטרה למצוא חומרים שיביעו את ייחודה. כך הגענו לגבס ובטון (לבן, מוצק, נקי) ולליפה (שורשית, אוורירית, ללא צורה מוגדרת). בעזרת תבנית קבועה יצקנו את הגבס וניסינו ליצור שפה עם הליפה: עומק, הכלה, היסטוריה, משמעות, צניעות וגאווה. כל אלה מתארים את ייחודה של חנה.
נעה רוזנפלד
חריטה אלטרנטיבית
אבא שלי אהב מאז ומתמיד לעבוד עם הידיים. אחד מתחומי המלאכה המרכזיים בהם עסק היה חריטה בעץ, והוא חרט אוסף קערות מרשים. בפרויקט זה רציתי לחקור כיצד חומרים שאינם עץ ייחרטו ומה תהיינה התוצאות. לאחר בדיקה רחבה של מגוון חומרים בחרתי להתמקד בבצק. יצרתי בצק העשוי מקמח ומלח והוספתי לו צבעים מרכיבים טבעיים בלבד. לאחר אפייה ממושכת בתנור, חרטתי בבצק עד לקבלת קערות בצורות וגדלים שונים. התוצאה שהתקבלה היא כלי אוכל אלטרנטיביים, אקולוגיים ובעלי מראה גולמי מיוחד, אשר מתכתבים עם קערות העץ שאבי חרט.
עדי שטרן וגל פלד
כוורת לדבורי בומבוס בחממה
"מעיין ידעתי בין עשבי הבר \ בתוך השקט הכחול \ לו ידעתי ככה לחיות \ לנבוע ולעד לא לחדול."
בחרנו לעסוק בנושא הכי משמעותי בחייהם של סבא וסבתא - חקלאות.
נושא שאינו עוסק רק בעבר שלהם אלא גם בהווה ובעתיד.
רצינו להעניק להם תחושה כי אין זה חלק מעברם אלא זה חלק מהם שהם ממשיכים לחיות ולטפח. יצרנו כוורת דבורות בומבוס שמשמשות להאבקה בחממות, שיטה אשר הם היו בין הראשונים בארץ לנסות אותה ולהשתמש בה. בשונה מהכוורת הקיימת בשוק, הכוורת החדשה אישית ומיוחדת עבורם. היא בנויה מחומרים אקולוגיים ומשכבות שכבות, ממש כמו החיים שלהם. הכוורת עוטפת את העץ כמו בכוורת טבעית ומשתלבת בחממה באופן אורגני על עמוד עץ קיים.
גם אתם מתעניינים בעיצוב תעשייתי?
בואו ללמוד אצלנו בהדסה!
עולם במגמת שינוי מואצת, מציב אתגרים ומזמן הזדמנויות רבות ומרתקות, עבור אנשים, חברה ובעלי חיים.
אמפטיה, רגישות, קשב לאחר ורצון לחקור, להבין וליישם הם מוקד העשייה אצלנו בחוג.
אנו משתמשים במגוון הכישורים כדי לעזור ולחתור לשינוי. בואו ללמוד איתנו.
