בטונדה סטנדרטית שוקלת כ-2.5 טון, והמסה שלה חיונית לבלימת רכבים ולמניעת פיגועי דריסה בתחנות אוטובוס וטרמפיאדות. בחלק הזה בפרויקט פעלתי בשלבים עקביים להורדת משקל הבטונדה. המשקלים הרצויים הוגדרו מראש בכל שלב, ודויקו בסטייה של 10 ק״ג, תוך עבודה מדויקת בתוכנת CAD. הבטונדה בשלב ה״דיאטה״ האחרון שוקלת 300 ק״ג, שמינית ממשקלה של הבטונדה הסטנדרטית.

התהליך והתוצרים מעלים שאלות הנוגעות לפונקציונאליות, לעיצוב ולמהות הימצאותן של הבטונדות במרחב. בתהליך נוצרת הזרה, שגורמת לנו לערער ולהרהר על תפקידה ותיפקודה של הבטונדה ותחושת הביטחון שהיא משדרת. התהליך היווה הזדמנות ליצירת אסתטיקה שונה מהאסתטיקה המיליטריסטית, תוך פירוק הקיבעון המחשבתי שהבטונדה מייצגת.

כמו ביבי וגנץ, גם אני בחרתי ברוטציה. הבטון האפרורי והנצחי הוחלף בפלסטיק, שמיוצר בשיטת ה׳רוטציה׳ – שיטת ייצור המיועדת לייצורם של רכיבים וחלקים גדולים של פלסטיק עם נפח פנימי רחב. האובייקטים תוכננו כך שהם מסוגלים להכיל משאבים זמינים במסות שונות, כמו מים או חול.

משקלה של הבטונדה יוצר קשיים ומגבלות בתרחיש השימוש שלה – שינוע והמכלה, הזזה ופינוי. השינוי החומרי שביצעתי פותח הזדמנויות חדשות בכל הנוגע לתרחיש השימוש ובנוסף מאפשר גמישות בעיצוב הצורה והצבע. בטונדה ברוטציה שומרת על מרבית התפקידים הפונקציונאליים שלה, ומשתלבת בסביבה שלה באופן פחות גס וצבאי.

אסתטיקה מיליטריסטית היא בעלת מאפיינים מורפולוגיים, חומריים ופונקציונאליים בולטים. בשלב הזה עיצבתי אובייקטים ספקולטיביים – החלתי את האסתטיקה של הבטונדה הסטנדרטית על עצמים שאינם צבאיים בהכרח. מטרת המהלך היא להמחיש כיצד חודר המיליטריזם אל המרחב האזרחי והאישי ומשתלט על הנוף.