הפרויקט עוסק באחת הסכנות השקטות שמטופלי דיאליזה מתמודדים איתן מדי יום – היעדר ניטור בין טיפולים.
בעוד הדיאליזה עצמה מתקיימת שלוש פעמים בשבוע, אין כיום אמצעי שמפקח על הגוף בזמן שבין הטיפולים. זהו פרק זמן קריטי שבו רמות הנתרן והאשלגן עלולות לחרוג בצורה מסכנת חיים, בלי כל התרעה.

כדי לתת מענה למצב הזה, פיתחתי מערכת לבישה שמנטרת את רמות הנתרן והאשלגן בזמן אמת, ומתריעה באופן מיידי כאשר מתגלה חריגה.
המערכת מורכבת מארבעה חלקים:

הראשון הוא משדר קטן וגמיש, עשוי סיליקון רך, שמתלבש בנוחות על הגוף ואינו מורגש בשגרה.

השני הוא מדבקה סטרילית עם מיקרו־מחטים, המודבקת לעור ואוספת נתונים מהנוזל הבין־תאי — ללא כאב או חדירה לדם.

השלישי הוא מטען נייד, קומפקטי, המאפשר טעינה של המערכת בזמן שהמטופל שוהה בטיפול הדיאליזה.

והרביעי – אפליקציה חכמה שמציגה את רמות הנתרן והאשלגן בזמן אמת, ומתריעה במקרה של חריגה – כדי לאפשר תגובה מיידית עוד לפני שמצבו של המטופל מדרדר.

המערכת פותחה מתוך צורך אישי ומתוך שיח עמוק עם מטופלים, אחיות ורופאים במחלקות דיאליזה.

המטרה שלי בפרויקט הייתה להחזיר למטופלים לא רק שליטה רפואית – אלא גם תחושת ביטחון, עצמאות, וחיים עם פחות פחד.