קצת על הקורס
מה הופך את העץ לחומר סוציו-תרבותי כה טעון? כיצד נוצקים לחומר זה משמעויות דתיות, תרבותיות ואחרות? בקורס זה נבחנו עקרונות תרבותיים וטכניקות עיבוד עץ הנפוצות בשלוש תרבויות עיקריות: יפן (מחברים וניקיון צורני), אפריקה (גריעה ועץ גושני) וארצות-הברית (בין הניקיון הצורני של אנשי ה-Shakers לטכנולוגיות ה-stack lamination של שנות השישים של המאה הקודמת). בכל אחת מן התרבויות נדגים חלק מההיבטים התרבותיים, האמנותיים, הדתיים, ההגותיים והעיצוביים. הקורס כלל שני חלקים: היבט תיאורטי-עיוני והיבט מעשי. ההיבט התיאורטי-עיוני כולל קריאת תיאוריות ויציקת מימד תיאורטי לאובייקט, שעוצב בהשראת התרבות שנבחרה על-ידי הסטודנט.ית. החשיבה התרבותית-הגותית מובילה את הסטודנט.ית ליצירת אובייקט, הנובע מאותה תרבות, אך מבוצעת תוך אינטגרציה עם תפיסות העולם התרבותיות הישראליות. שילוב זה, לדעתנו, הוביל לחשיבה חדשנית, בה נוצרים קשרים בין-תרבותיים, המובילים ליצירת אובייקטים חדשניים. ההיבט הפילוסופי-תיאורטי מקנה לאובייקט עומק תרבותי, המאפשר "קריאה" מעמיקה יותר של כל אחת מהתרבויות.
אלינור אטרקצ'י
ביקורת על צמיחת האיסלם ביפן- מחיצת שוג'י יפנית עם עיטורי ערבסקה
האיסלאם ביפן נמצא במגמת גדילה. כניסתו ליפן תגרום נזק ותפגע ביציבות החברתית הקיימת כי יפן היא חברה הומוגנית וטולרנטית מבחינה דתית והאיסלם הוא דת אגרסיבית ודוגמטית.
האובייקט הוא מחיצת שוג'י – דלת הזזה מסורתית שמוטמעת בתרבות ובהיסטוריה היפנית מהמאה ה-12. בחרתי בה כי הגרידים שלה הם דפוס שמייצג סדר, משמעת, וקוהרנטיות, וכי מבחינה תפקודית הדלת אמורה להיות שומרת סף, למנוע כניסה ולייצר חציצה בין מה ששייך לבין מה שלא שייך.
העיטורים הם ערבסקות שנהוגות באדריכלות, בריהוט ובאמנות המוסלמית המסורתית.
החומרים הם עץ דובדבן (חומר גלם יפני מסורתי) ועץ אורן שהוא זול, שכיח ונפוץ כחומר גלם בעולם המוסלמי.
האובייקט מדבר על השפעות זרות, קלקול ושיבוש.
איתי אפרת
חיים, מוות והתחדשות
הפרויקט עוסק בתפיסות של חיים, מוות והתחדשות בראי היהדות ותרבויות יפן. מושגים אלו מקבלים ביטוי באמצעות סדרת כלי איקבנה – אמנות יפנית מסורתית לסידור פרחים.
בהתייחסות לעקרון החלל השלילי (Ma) הנהוג ביפן, כלי האיקבנה מעצימים את הנוכחות של הריק והמרווח שבין המרכיבים. בכך הם מבטאים את האיזון בין קיום והיעדר, ואת המחזוריות המתמשכת בינהם.
סוגי עצים: דובדבן, זית וברוש
עידן הרשקוביץ
התנגשות אימפריות
בעבודתי אני בוחן את מסלולו התרבותי של כד הבירה הזולואי — מאובייקט מקודש ועד סחורה מתועשת. הסדרה מתארת שלושה שלבים כרונולוגיים:
האובייקט המסורתי, שנוצר מחימר אדמדם ושימש בטקסי שתיית בירה לכבוד האבות הקדמונים.
האובייקט המעורב, שבו ניכרת השפעת הקולוניאליזם — דפוסי קישוט משתנים, וסמל הצלב של ג׳ורג׳ הקדוש מחליף את הדגם הזיגזג הטקסי.
האובייקט הממוזר, שהוא פרי של תיעוש מערבי קר, נעדר הקשר תרבותי, המזכיר יותר תג מחיר מאשר כלי פולחן.
באמצעות חומרי גלם שונים (מהגוני, אלון לבן ואלון אדום) ושינוי פרופורציות בין האובייקטים, העבודה שואפת להציג תהליך של אובדן עומק תרבותי — ולשאול: האם באמת התרבות המערבית "שיפרה" את זו המקומית, או שמא רוקנה אותה ממשמעות?
דניאל פלדהמר
כלי סושי לפלאפל
עבודת הפרויקט משלבת בין תרבויות האוכל היפנית והישראלית. התרבות היפנית מתאפיינת בדיוק, הקפדה על בריאות ואכילה זהירה, עם כלי אוכל ייעודיים לסושי, לעומת האוכל הישראלי כמו פלאפל שמתאפיין באכילה חופשית, ספונטנית ומעט מבולגנת.
הפרויקט מדמיין מחדש את אכילת הפלאפל ברמת דיוק המזכירה את אכילת הסושי. מקלות האכילה עוצבו מעץ אקליפטוס – עץ המזוהה עם ישראל, בעוד שכלי ההגשה והקערית לרוטב עשויים מעץ דובדבן – עץ מסורתי מהתרבות היפנית. על מנת לקשר לעולם הפלאפל, שולבו גם אלמנטים מנירוסטה, ונוספו אייקונים קטנים על כל פריט, בהשראת חנויות פלאפל – שילוב בין שתי התרבויות.
נויה שוחטמן
בין דת למיסטיקה: קמעות וקדושה בתרבויות שונות
בני האדם נוטים לייחס ערך רגשי וסמלי לאובייקטים חומריים, בין אם הם פריטים דתיים, חפצי פולחן או סמלים חילוניים. תופעה זו חוצה תרבויות ודתות ומשקפת את הקשר העמוק שבין החומר לרוח. שאלת המחקר בעבודתי עוסקת בהבנת היחס הרגשי ("קדושה") שהאדם מייחס לחפצים – האם תופעה זו מתקיימת בעיקר בקבוצות מובחנות דתיות, כמו יהודים, נוצרים או מוסלמים, או שמא היא משותפת גם לקבוצות חילוניות, ושייכת באופן אוניברסלי לכל בני האדם.
הבחירה לעצב את לוחות ה-Ema (יפני) בשילוב עם המזוזה (יהודי) – שני חפצים ממסורות שונות לחלוטין – משמשת ככלי לבחינת המתח שבין המסורת למודרניות, בין דת למיסטיקה, ובין ערכים פרטיים ללאומיים. בעבודה זו, ההתבוננות על “קדושה” דרך חפצים ומבנים משמשת מפתח להבנת תפיסות עולם מגוונות, ולזיהוי הדמיון שבין חברות “דתיות וחילוניות” בכל הקשור ליחס הרגשי שהן מעניקות לסמלים פיזיים.
אוראל יעקב
הסתרה בתרבויות השונות
בהשראת מסכות הטקס של שבט הסונגיי האפריקאי, ששימשו ליצירת נוכחות מאיימת,הפגנת כוח וסמכות ובאיזשהו מובן גם הסוואת זהות, יצרתי ערכת הדלקת נרות שבת המשלבת סמלים מהתרבות היהודית-ישראלית ומהתרבות האפריקאית. הערכה כוללת פמוטים, מגש ושרביט הדלקה. באופן ההעמדה של החלקים, נחשפת או מוסתרת זהות: במצב ON מופיעים הסמלים היהודיים, ובמצב OFF בולטים מוטיבים מתוך מסכת הסונגיי. העבודה חוקרת את הגבול בין הצגה להסתרה – דרך התרבויות השונות
בר נתנאל
טקס קפה ישראלי
בחרתי לעסוק בתרבות היפנית ובתרבות הישראלית ולמצוא את הגשר המחבר ביניהן.
הרעיון היה לקחת ערכים מהתרבות היפנית הבאים לידי ביטי בצורה בולטת בטקס התה היפני, כמו כבוד למרחב, לזמן
ולחומר, האטה, מתן תשומת לב לפרטים הקטנים נוכחות, פשטות ועוד, ולשלב אותם בפק"ל הקפה הישראלי
שכולנו מכירים מטיולים ומהשירות הצבאי.
טקס הקפה הישראלי מאפשר את האטת קצב החיים, רגיעה והנאה שבעיניי כל כך נחוצים בימים טרופים אלה אפילו אם
למספר רגעים.
פרויקט במסגרת קורס "עיצוב וחברה" בהנחיית פרופ' קני סגל ופרופ' יונתן ונטורה.
עצים: ברוש, איקליפטוס,שיזף ושקד.
פורושיקי (מטפחת הבד): בעיצוב מקורי שלי.
אביחי הרטוג
טהרה בין תרבויות: דיאלוג בין היהדות לשינטו היפני
הפרויקט עוסק בערכים המשותפים של טהרה רוחנית במסורת היהודית ובדת השינטו היפנית. שתי התרבויות משתמשות בטקסי טהרה מבוססי מים – המקווה ביהדות והאון-סן או הטמיזו בשינטו – כהכנה למפגש עם הקודש. התמקדתי בתפקיד הסמלי והפונקציונלי של כוסות נטילת הידיים, ויצרתי גרסאות היברידיות שמשלבות בין עיצוב, חומר ומשמעות בשתי התרבויות.
שלושת הכלים ההיברידיים:
- הנטלה ההלכתית
עשויה מבמבוק, בעיצוב של מצקת שינטו. הכוס מוגבהת כדי להכיל את כמות המים ההלכתית, ונוסף לה ידית שנייה כדי למנוע מגע בין הידיים – בהתאם להלכה היהודית. - הנטלה היהודית
עשויה מעץ זית – עץ בעל משמעות עמוקה במסורת היהודית. גוף הכוס מעוצב בצורת מצקת יפנית, והידיות מבוססות על עיצובי נטלה מסורתיים. החיבור נעשה בטכניקה נגרותית יפנית – הכנסת הידיות דרך חורים וקיבוע באמצעות טריזים. - הנטלה הישראלית
עשויה מעץ אקליפטוס – עץ המזוהה עם ייבוש הביצות ובניין הארץ. עוצבה בהשראת נטלות הפלסטיק המודרניות, עם ידיות בצורת U מרובע. החיבור נעשה בטכניקת עץ-בעץ, בהשפעת מסורת יפנית.
hartog__design
אראל אריה
בין הקיבוץ לסאן: עבודה נשית
העבודה עוסקת בבחינת השפעות של חברות ותרבויות שונות על מעמדן של נשים. לאורך ההיסטוריה, מבנים חברתיים – בעלי אידיאולוגיה כזו או אחרת – מילאו תפקיד מכריע בהגדרת מעמדן של נשים בחברה. הקיבוץ הישראלי ושבט הסאן האפריקאי מציעים שני מודלים מנוגדים אך בעלי מאפיינים דומים, שלכל אחד מהם גישה ייחודית משלו להיררכיה, דינמיקה מגדרית וארגון חברתי. בחרתי להתמקד בשני אובייקטים פונקציונליים המסמלים מערכות חברתיות שונות: שני החפצים – סט הסירים וביצת היען – משקפים את התפקיד החיוני של נשים בשמירה על מבנים חברתיים קולקטיביים, המאזנים בין פונקציונליות לבין ערכים קהילתיים עמוקים, ובכך, מוכיחים כי לנשים תפקיד מכריע בהישרדותה של חברה, ללא תלות במקום או בזמן.
סוגי עצים: אגוז אפריקאי ואקליפטוס
כרמל אדרי
בין קיצונה לאסתר
המסכה שימשה לאורך ההיסטוריה ככלי לייצוג, שינוי זהות וביקורת חברתית. בפרויקט הזה חקרתי את המסכה כמרחב לעיצוב זהות נשית, דרך מסכות הקיצונה מיפן ועד לדמותה של אסתר מהמסורת היהודית, שהשתמשה בהסתרה ובתחכום כדי להשפיע ולפעול בעולם גברי.
יצרתי מסכה שמשלבת בין סמלים יפניים ויהודיים, ומבטאת דמות נשית עוצמתית.
אריאל פלאי
מעברים
הפרויקט עוסק בחוויית המעבר המטלטלת של חיילי המילואים בישראל בזמן מלחמה – מהבית לשדה הקרב, ומהשגרה האזרחית חזרה לעולם הלחימה. מעברים אלו, מייצרים אצל רבים חווייה של תלישות, בלבול והתנגשות בין זהויות.
כנקודת מוצא בחרתי באינרו – אובייקט יפני מסורתי ששימש את הסמוראים לנשיאת חפצים אישיים. כל אינרו עוצב באופן ייחודי, בהתאם לסיפור ומורשת אישית.
האינרו שיצרתי מאפשר ללוחם לשאת עמו חפץ אישי לשדה הקרב, למשל מכתב, תמונה או תכשיט, חפץ שישמש לו כמגן נפשי – עוגן קטן של שייכות בתוך מציאות מורכבת.
האובייקט כולו משלב חומרים וטכניקות משני העולמות שהוא שואב מהם השראה: עץ דובדבן, חריטות קאנג’י וטכניקת מחברי עץ מהתרבות היפנית, לצד עץ אלון, גומי ירוק זית, חוט מצנח ושימוש בטכניקת השפצור הצה"לית.
אריאל גולן
חיים ומוות
העבודה חוקרת את החיבור בין שני מנהגי קבורה עתיקים – הטקס היפני Kotsuge (קוצ’יגה), שבו בני המשפחה אוספים את עצמות יקירם במקלות צ’ופסטיקס לאחר השריפה ומניחים אותן בכד האפר, ומנהג הקבורה המשנית ביהדות בתקופת בית שני, שבו שנה לאחר הפטירה נאספו עצמות הנפטר והונחו בגלוסקמה מאבן.
הגלוסקמה שיצרתי משלבת בין העולמות: עשויה מעץ דובדבן עם מקלות צ’ופסטיקס מעץ אקליפטוס, היא שואבת השראה מהסמליות היפנית של פריחה והתחדשות ומהשורשים המקומיים שלנו בארץ ישראל. המבנה מבוסס על פרופורציות של גלוסקמות קדומות, עם חיבורים מסורתיים ללא דבק, ובחזיתה חקוק דימוי של עץ נטול עלים – רגע של התחדשות טבעית מתוך מעגל החיים. בצידה האחורי מופיע בכתב קנג’י הכיתוב “חיים ומוות”, שמזמין את הצופה להתבונן במשמעות המשותפת לשתי התרבויות.
באובייקט הזה נפגשים טקסים, חומרים ומשמעויות, והם מציעים מבט על המוות לא כסוף – אלא כחלק בלתי נפרד ממחזור החיים
שאיין שטיין
מצוות שבין עם למולדתו
הפרויקט בוחן שתי תרבויות עם יחסים שונים לחלוטין למשאבי הטבע שלהן – אנשי הסאן ממדבר קלהארי והחברה הישראלית. הפרויקט משווה בין שני כלי אגירה המשקפים את ההתמודדויות, הערכים וההרגלים שמאפיינים את תרבותם.
בתרבות שבט הסאן, ביצת בת היענה משמשת את אנשיה למאכל, ולאחר מכן ככלי לאגירת מים המוטמע באדמת המדבר מתוך הבנת הצורך למצות את משאבי הטבע המקומיים בצורה יעילה ומכבדת.
בתרבות הישראלית, הקופה הכחולה של קק"ל שימשה את העם היהודי לגיוס תרומות והפכה עם השנים לאחד מסמלי המאבק הציוני להקמת המדינה, פריט אספנות, בעוד שהדאגה לטבע המקומי של ארצנו נראית כהולכת ונשחקת לעומת הדאגה לגבולותיה.
ההשוואה מציפה שאלות על קיימות אמיתית, על האחריות שמגיעה ביחד עם בעלות על שטח ועל המצוות הלא כתובות שיש בין עם לבין האדמה לה הוא גאה לקרוא מולדת.
גם אתם מתעניינים בעיצוב תעשייתי?
בואו ללמוד אצלנו במרכז האקדמי הרב תחומי!
עולם במגמת שינוי מואצת, מציב אתגרים ומזמן הזדמנויות רבות ומרתקות, עבור אנשים, חברה ובעלי חיים.
אמפטיה, רגישות, קשב לאחר ורצון לחקור, להבין וליישם הם מוקד העשייה אצלנו בחוג.
אנו משתמשים במגוון הכישורים כדי לעזור ולחתור לשינוי. בואו ללמוד איתנו.
