כשהתחלתי לדבר עם אנשים הבנתי שלמרות שיש כבדות שמיעה ברמות שונות, בשורה התחתונה כולם דיבורו על אותם התחושות ואתגרים, כמו חוסר יכולת לראות את כולם, קושי הזיהוי הדובר וקושי במעקב אחרי הדיאלוג ועוד. דברים שמובילים להימנעות ממפגשים חברתיים ומקצועים.

לתופעה הזו יש שם: Dinner Table Syndrome, תופעה בה אנשים כבדי שמיעה נותרים מחוץ לדיון במפגשים עם אנשים שומעים. שבעצם אין לה פתרון אחד, אלא יותר טיפים או דברים שאפשר לשנות בחלל.

גם בתקנים מחייבים ותקני נגישות של בנייה אין הרבה דגש על אנשים כבדי שמיעה, בנוסף לכך שלמרות שעברו לשרטוט ממוחשב כל המידע המקצועי נמצא בספרים, קלסרים וקבצי PDF

האתר בשפה אדריכלית ובשיטה דומה לשכבות של תוכניות בנייה. המטרה שלי הייתה שלא יצטרכו ללמוד תוכנה חדשה אלא שכל המידע והחלק התיכנוני יהיו כמה שיותר קלים להבנה ויישום.

האתר משלב בין לומדה וכלי אמפתיה ובין כלי שיש בו כלים פרקטיים ליישום שעובד עם תוכנות הסרטוט. עקרונות שאפשר להכיל על חללים ציבוריים וגם בבתים פרטיים. אפשר ליישם אותם בשלב התכנון או לשנות המרחב הקיים.

בחלק השני של האתר המשתמש מעלה את הפרוייקט שלו מתוכנות הסרטוט (כמו רוויט), בתוכנית שהאדריכל מעלה יש נתונים כמו: מיקומי נקודות חשמל ותאורה, גודל החלל והיעוד שלו וחומרים שמהם החלל מורכב (סוגי רצפות, חיפויים, חלונות…) שהקובץ יעלה לאתר המערכת תיקח את הנתונים האלה , ותנתח אותם ותפיק מסקנות לגבי כל חלל במבנה.

באתר יש שימוש ב AI בשני אופנים: הראשונה - ביצוע אנליזה לחלל, לדוגמא, כמה תאורה צריך למטר מרובע בחדר ישיבות. השנייה - מנגישה הצעות עיצוביות וחומריות \לפי השפה העיצובית של המשתמש. שיטת הצבעים דומה לשיטת השכבות שמקובלת בתוכנות הסרטוט של מתכננים, שמספקת מידע לפי קטגוריות.