Skip to the content
Menu

פרויקט עיצובי החוקר את הבטונדה כאייקון ישראלי וכסמל לנוכחות מיליטריסטית במרחב

...

מנחה: גלית שבו

״בשבועות האחרונים אני קם מדי יום עם כאב ראש, ומרגיש שמשהו קפא לי במוח
ולקח לי זמן עד שהבנתי שמישהו כנראה השתיל לי שם בטונדה קטנה.״

יהונתן גפן, ׳הארץ׳, 2015

לאחר שלוש מערכות בחירות, שהותירו את החברה הישראלית מפולגת אף יותר משהייתה; בזמנים בהם המילים ׳גזענות׳, ׳שנאה׳ ו׳שחיתות׳ נשמעות בכל מהדורת חדשות, ובשנים בהן שרת התרבות בוחרת להשתיק קולות שאינם מתיישרים עם דעת השלטון, ומנסה לצבוע את היצירה התרבותית בגוון שמספר נרטיב אחד ויחיד; במיוחד בתקופה כזאת יש חשיבות גדולה לעשייה עיצובית שנותנת מקום לנרטיבים נוספים, שמחזקת ערכים של תרבות דמוקרטית-פלורליסטית ומעודדת חשיבה ביקורתית. עולם העיצוב נחלק למגוון תחומים וגישות, ולתפיסתי אחד התפקידים החשובים של המעצב הוא לפעול ולהגיב לתהליכים שמתרחשים סביבו.

את רוב שירותי הצבאי כלוחם ומפקד בחטיבת ׳כפיר׳ העברתי בשטחים, וכחייל צעיר נחשפתי לראשונה לנעשה בשטחי יהודה ושומרון. החשיפה למקומות, לאנשים ולאירועים במהלך השירות הצבאי, גרמה לי להבין שהמציאות בשטח מורכבת ואינה דיכוטומית כמו שחינכו אותנו. החוויות שעברתי מלוות אותי עד היום, והן הבסיס לפרויקט זה.

כישראלים, נגזר עלינו לחוות חוויות צבאיות במהלך כל חיינו; בין אם בסדיר או במילואים, כבני משפחה של חייל, כתלמידי בית ספר, כמשפחה שכולה, כקוראי עיתון או צופי טלוויזיה.  הפרויקט ׳בטון מזוין׳ בוחן את אחד האייקונים הישראלים – הבטונדה, שהיא סמל וביטוי ממשי לשליטה, ריבונות ונוכחות צבאית; הבטונדות הן עצם בולט בשטח שלא ניתן להעלים אותו או להתעלם ממנו. הן מגינות, חוסמות ומסמנות, ומציינות את מי שתובע מונופול על השטח. הן מפוזרות במרחב כפתרון מהיר וזמני לשמירה על ביטחון המדינה והאזרחים. הימצאותן במרחב קובעת את התפיסה שלנו למושגים ׳ביטחון׳ ו׳תחושת ביטחון׳, ומשפיעה על האופן בו החברה חווה את הסכסוך  הישראלי-פלסטיני. ׳בטון מזוין׳ מציג נקודות מבט ביקורתיות, ספקולטיביות וקונקרטיות לגבי נוכחותן של הבטונדות ומשמעות הצבתן במרחב.

הבטונדה לא ניתנת להזזה על ידי בני אדם, היא מובלת בעזרת כלים מכאניים גדולים. בבטונדה מושתלות "אוזני" פלדה לצורך נשיאה והצבה בעזרת מנוף, והן ניתנות לדחיפה בעזרת טרקטור. בטונדה נחשבת "אלמנט טרומי", כלומר בטון שנוצק במפעל ומובא לשטח לצורך בנייה מהירה.

בטונדה בדיאטה

בטונדה סטנדרטית שוקלת כ-2.5 טון, והמסה שלה חיונית לבלימת רכבים ולמניעת פיגועי דריסה בתחנות אוטובוס וטרמפיאדות. בחלק הזה בפרויקט פעלתי בשלבים עקביים להורדת משקל הבטונדה. המשקלים הרצויים הוגדרו מראש בכל שלב, ודויקו בסטייה של 10 ק״ג, תוך עבודה מדויקת בתוכנת CAD. הבטונדה בשלב ה״דיאטה״ האחרון שוקלת 300 ק״ג, שמינית ממשקלה של הבטונדה הסטנדרטית.

התהליך והתוצרים מעלים שאלות הנוגעות לפונקציונאליות, לעיצוב ולמהות הימצאותן של הבטונדות במרחב. בתהליך נוצרת הזרה, שגורמת לנו לערער ולהרהר על תפקידה ותיפקודה של הבטונדה ותחושת הביטחון שהיא משדרת. התהליך היווה הזדמנות ליצירת אסתטיקה שונה מהאסתטיקה המיליטריסטית, תוך פירוק הקיבעון המחשבתי שהבטונדה מייצגת.

בטונדה מרתיעה

הצבת הבטונדות מייצרת יחסי כוחות ברורים – ישנו צד מתמגן וצד תוקף. לאורך השנים צפו ביקורות רבות מצד אזרחים ופוליטיקאים על כך שהבטונדות אינן מספקות ביטחון אמיתי ואינן יוצרות הרתעה.

בטונדה מאופיינת בסימטריות מוחלטת - כל פאותיה זהות, ומשום כך היא ׳חסרת כיווניות׳. בתהליך זה בחנתי והחלתי מורפולוגיות שונות על גושי הבטון ויצרתי סדרת דגמי בטונדות שמדגישה ומעצימה את ההרתעה כלפי הצד התוקף. ביקשתי לתת ביטוי ויזואלי לתפקידי הבטונדה – התעה ואיום, ולחתור תחת ההנחה כי בטונדה מעניקה תחושת ביטחון לצד המתמגן.

בטונדה ברוטציה

כמו ביבי וגנץ, גם אני בחרתי ברוטציה. הבטון האפרורי והנצחי הוחלף בפלסטיק, שמיוצר בשיטת ה׳רוטציה׳ – שיטת ייצור המיועדת לייצורם של רכיבים וחלקים גדולים של פלסטיק עם נפח פנימי רחב. האובייקטים תוכננו כך שהם מסוגלים להכיל משאבים זמינים במסות שונות, כמו מים או חול.

משקלה של הבטונדה יוצר קשיים ומגבלות בתרחיש השימוש שלה – שינוע והמכלה, הזזה ופינוי. השינוי החומרי שביצעתי פותח הזדמנויות חדשות בכל הנוגע לתרחיש השימוש ובנוסף מאפשר גמישות בעיצוב הצורה והצבע. בטונדה ברוטציה שומרת על מרבית התפקידים הפונקציונאליים שלה, ומשתלבת בסביבה שלה באופן פחות גס וצבאי.

בטונדה בסיפוח

בתקופה זו עומדת מדינת ישראל בפני סיפוח של חלקים מיהודה ושומרון ובקעת הירדן – מהלך חד צדדי שפוגם בסיכוי לפתרון מדיני עם הפלסטינים. בשלב הזה בפרויקט התייחסתי לנושא האקטואלי והחלתי על הבטונדה תהליך דומה.

ביקשתי לייצר אובייקטים נגישים יותר שפועלים בצורה מיידית על הצופה. החיבור המאולץ בין הבטון לאובייקטים השונים יוצר מטאפורה לסיפוח החד צדדי, האלים והכפוי כלפי המסופח. האובייקטים המסופחים מגיעים עם עולם תוכן משלהם, וזהותם המקורית נשמרת על אף החיבור הכפוי לבטון. בטונדה בסיפוח מעלה לדיון שאלות על מהות הסיפוח המדיני, עד כמה רחוק ילך, וכיצד ישפיע על חייהם של הפלסטינים והישראלים.

משפחת בטונדה

אסתטיקה מיליטריסטית היא בעלת מאפיינים מורפולוגיים, חומריים ופונקציונאליים בולטים. בשלב הזה עיצבתי אובייקטים ספקולטיביים – החלתי את האסתטיקה של הבטונדה הסטנדרטית על עצמים שאינם צבאיים בהכרח. מטרת המהלך היא להמחיש כיצד חודר המיליטריזם אל המרחב האזרחי והאישי ומשתלט על הנוף.

חזון להמשך הפרויקט

קצת עלי

נדב גורן

עולם העיצוב והאסתטיקה הפכו לחלק
בלתי נפרד מחיי ב-8 השנים האחרונות.
בחלק גדול מעבודותיי אני מבקש לחקור
ולפרק את החברה הישראלית, ולהבין את
המורכבויות שבה – מנקודת המבט שלי כמעצב.
מלבד עיסוקיי בתחום העיצוב אני צלם וידאו וסטילס,
עורך וידאו, מנגן ומקליט מוזיקה בזמני הפנוי.

גם אתם מתעניינים בעיצוב תעשייתי?

בואו ללמוד אצלנו בהדסה!

עתידנות, טכנולוגיה, לייפסטייל, ילדים, קשישים, צבים וכלבים - כל אלו ועוד מקבלים התייחסות בפרוייקטי הגמר של החוג לעיצוב תעשייתי מכליל.עתידנות, טכנולוגיה, לייפסטייל, ילדים, קשישים, צבים וכלבים - כל אלו ועוד מקבלים התייחסות בפרוייקטי הגמר של החוג לעיצוב תעשייתי מכלי